מסוק תובלה, שנכנס לשירות בחיל-האוויר ב-1994, ומשמש לחילוץ ופינוי נפגעים ולמשימות תובלת סער. שרידותו הגבוהה ויכולת התימרון שלו, מנועיו החזקים וכושר הנשיאה הגבוה שלו הופכים אותו למסוק האידאלי למשימות חילוץ ותובלה מורכבות ומסובכות.

הבלק-הוק מבקר לראשונה בישראל

בשנת 1983 בחן צוות ניסוי של חיל-האוויר את הבלק-הוק כמחליף פוטנציאלי למסוקי האנפה. מסוק אחד הגיע ארצה, בטיסה ישירה, לאחר שתודלק באוויר מספר פעמים. עם הבלק-הוק הגיעו גם שני טייסים, מכונאי מוטס ומדריכים. הבלק-הוק עבר בארץ סידרת ניסויים מקיפה, ונבדק בידי צוות הניסוי בכל תנאי השטח והגובה ובכל סוגי המשימות, שבהם מפעיל חיל-האוויר את מסוקי הסער. כל אחד מטייסי הניסוי ביצע מספר טיסות היכרות, ולאחר מכן נערכו מיבחני טיסה, שכללו יותר מ-40 שעות טיסה ב-61 גיחות. בסופם, המליץ צוות הניסוי לרכוש את המסוק.

המסוקים הראשונים נקלטים בחיל-האוויר

יותר מעשור לאחר שנתקבלה ההחלטה העקרונית לרכוש את הבלק-הוק, קיבל חיל-האוויר באוגוסט 1994 עשרה מסוקי בלק-הוק, שכונו בעברית "ינשוף". המסוקים הוענקו לישראל כחלק מחבילת בטחון לקראת הסכמי אוסלו. 

המסוקים הוטסו לארץ בשני מטוסי גלאקסי אמריקאיים, חמישה מסוקים בכל מטוס. עשרת המסוקים שהוענקו במתנה על-ידי המימשל האמריקאי, יוצרו משנת 1977-9, והוצאו משירות פעיל בצבא האמריקאי כשלושה שבועות לפני הגעתם לארץ.

בחודשים שלאחר קבלתם, הותאמו המסוקים לתצורה הישראלית, עברו השבחה וצויידו במערכות חדשות רבות. מסוקי הבלק-הוק, יחד עם מסוקי האנפה, משמשים במשימות של תובלת-סער, פינוי וחילוץ.

מבצע "ענבי זעם"

מבצע "ענבי זעם", שהחל ב-11 באפריל 1996, היה טבילת-האש המבצעית הראשונה של מסוקי הבלק-הוק, כמעט שנתיים לאחר קליטתם בחיל. המסוקים ביצעו בהצלחה משימות רבות בזמן המבצע, חלקם בתנאי לילה ובמזג-אוויר קשה.

חיל-האוויר רוכש מסוקים נוספים

במהלך 1998 קלט חיל-האוויר מסוקי בלק-הוק נוספים. המסוקים נרכשו מחברת "סיקורסקי", שעשתה שינויים במערכות המסוקים על-מנת להתאימם לדרישות חיל-האוויר. השינויים נגעו בעיקר במערכות-הקשר והלוחמה האלקטרונית.

טייסת בלק-הוק חדשה

בשנת 2000 נחתמה עיסקה נוספת עם חברת "סיקורסקי", במסגרתה רכש חיל-האוויר 24 מסוקי בלק-הוק חדשים. המסוקים החדשים זהים כמעט לחלוטין בתצורתם למסוקי הבלק-הוק המשופרים אשר נקלטו בחיל-האוויר בשנת 1998. בתחילת חודש אוגוסט 2002 הגיעו חמשת המסוקים הראשונים לישראל, וב-8 באוגוסט נפתחה באופן רשמי טייסת "ציפורי המדבר", בה נקלטו המסוקים.

ה-UH-60A הוא הדגם הבסיסי של המסוק, שנרכש תחילה על-ידי צבא ארה"ב, ואחר כך גם מדינות נוספות רכשו אותו. הוא הוחלף ב-1990 על-ידי דגם UH-60L, הדומה לו, ומצוייד במנועים חזקים יותר, מימסרים חדשים ואוויוניקה משופרת. הצבא האמריקאי רכש 934 מסוקים משני הדגמים, כמסוק הסער הבינוני התיקני.

גירסה נוספת של המסוק, MH-60G "פייב הוק", נרכשה על ידי חיל-האוויר האמריקאי עבור הכוחות המיוחדים שלו. ה"פייב הוק" מצוייד בין השאר במתלי ESSS, צינור לתידלוק אווירי, מערכת פליר לראיית-לילה, והוא מסוגל לשגר טילי אוויר-אוויר סטינגר. חיל-האוויר האמריקאי רכש כ-60 מסוקים כאלה, שהצטרפו ל-18 מסוקי הבלק-הוק שרכש קודם לכן.

חיל-הים האמריקאי רכש 170 מסוקים בדגם הימי של הבלק-הוק, שסימנו SH-60B/F "סי הוק" (נץ ימי) למטרות לחימה בצוללות. מישמר-החופים האמריקאי מפעיל 35 מסוקי בלק-הוק מדגם HH-60J, המיועדים למשימות של חיפוש והצלה.

חברת סיקורסקי יצרה מספר דגמים נוספים, ובהם דגם מיוחד, המשמש את נשיא ארה"ב, דגם VH-60N, גירסת-תקיפה של הכוחות המיוחדים האמריקאיים בחמושה בטילים ותותחים בשם AH-60L ודגם MH-60K - שהיא הגירסה המתקדמת ביותר להטסת כוחות מיוחדים לעומק שטח האויב.

כבר ב-1971, עוד לפני תום מלחמת וייטנאם, הוציא הצבא האמריקאי מיכרז להספקת מסוק תובלה טקטי, שבו ניתן דגש רב על כושר השרידות והנשיאה שלו.

חיל-האוויר האמריקאי דרש, כי נוסעי המסוק וצוותו יישרדו בהתרסקות לאחר הנפילה במהירות של 42 רגל בשנייה, וכי תמנע אפשרות לחדירה של הרוטור הראשי או המנועים לתא-הנוסעים בעקבות התרסקות כזו. המסוק נדרש גם להיות עמיד לחלוטין בפני כדורי 7.62 מ"מ, והיה עליו להיות בעל חתימת מכ"מ נמוכה, שתקשה על טילים מונחי מכ"ם להתביית עליו. במיכרז התחרו "סיקורסקי" מול "בואינג" ו"בל", שייצרו שלושה אבות טיפוס לבחינה. רק בדצמבר 1976 הוחלט, כי סיקורסקי זכתה במיכרז, וכמעט שלוש שנים אחר-כך, ביוני 1979, נמסר הבלק-הוק הסידרתי הראשון לצבא ארה"ב.
לבלק-הוק כושר שרידות מרשים, הכולל כני נחיתה ומושבי טייסים סופגי אנרגיה, תמוכות המונעות את חדירת המנוע והרוטור אל תא-הנוסעים לאחר ההתרסקות, ומערכת הזנת-דלק כפולה.

גוף-המסוק מתוכנן לעמוד בעומסי התרסקות של עד 20 ג'י, בין השאר בזכות גלגל-הזנב המסוגל לספוג אנרגיה רבה בזמן התרסקות. כדי למנוע שריפה לאחר התרסקות, אוטמים שסתומים מיוחדים את מערכת-הדלק למניעת שריפה.
הבלק-הוק מסוגל לתמרן בשיפועי צד של 110 מעלות, תימרון שעד להשגתו נחשב בלתי אפשרי לביצוע במסוקים. צמד מנועי T700 מתוצרת "ג'נרל אלקטריק", המותקנים בו, הם אחראים במידה רבה לכך שהבלק-הוק מסוגל לבצע תימרונים כאלה. ההספק המשותף של שני המנועים עולה על 3,000 כוחות-סוס, 40 אחוזים יותר מההספק של האנפה, למשל.
המסוק מצוייד לטיסה במכשירים מלאים, ולשם כך מותקנים בו מערכת ניווט דופלר, טייס אוטומטי, מד-גובה מכ"מי ומערכות-קשר מתאימות. המערכות המתקדמות מאפשרות למסוק לטוס בכל מזג-אוויר וגם בתנאי ראות מוגבלים. כדי לשפר את כושר הטיסה שלו במזג-אוויר קשה, תוכננו להבי הרוטור כך, שיקטינו את סכנת ההתקרחות בטיסה. ברוח ההקפדה על פרטי-פרטים, מצוידת השימשה הקדמית של המטוס במפשיר אדים.