מפת בסיסים

Bookmark and Share

מערך הבקרה והפיקוח

מערך הבקרה אמון על בקרת כוחות האוויר במשימות הזרוע, ניהול המרחב האווירי ובהגנה עליו. בכדי לעמוד בייעוד מערך הבקרה מבצע ,בין היתר, את התפקידים הבאים:

1. הפעלת כוחות האווירי במשימת הגנת שמי המדינה - המשימה מספר אחת של חייל האוויר הינה הגנת שמי המדינה. אנשי המערך אחראים על גילוי ואיתור איומים אוויריים פוטנציאליים ובהתאם לכך, להפעיל את הכוחות האוויריים.
ביחידות הבקרה נמצאים "מכלולי גילוי" האחראיים לגילוי ועדכון התמונה האווירית, בהמשך אנשי המערך מזניקים את כוננויות היירוט ומפעילים את יחידות ההגנ"א (טילי קרקע/אוויר) ולבסוף, בקרי הטיסה, מכווינים את הטייסים ואת סוללות הטילים אל המטרות ומעבירים הנחיות פתיחה באש.
2. יצירת תמונה אווירית וניהול תמונת השמיים (כל מה שטס באוויר) - מערך הבקרה אחראי על בניית "התמונה האווירית", תמונת כלל כלי הטיס הנמצאים במרחב האווירי של מדינת ישראל ובאזורי עניין נוספים. בניית התמונה האווירית נעשת באמצעות מערכות בקרה מתקדמות הכוללות מכ"מים (מגלה כיוון מרחק), מערכות קשר מסוגים שונים, וקישוריות למערכות שונות נוספות.
3. וויסות ותאום כוחות האוויר וניהול המרחב האווירי - על המערך מוטלת האחריות המלאה לנהל את המרחב באופן מיטבי תוך ניצול יעיל של כוחות האוויר במהלך ביצוע משימותיהם, בפעילות מבצעית ואימונים.
משימה מורכבת המחייבת בקיאות מלאה בתורות הלחימה והפקודות המבצעיות ובהכרות עם כלל יכולות אמצעי הלחימה האוויריים (כל סוגי כלי הטיס, החימושים והיכולות).
4. הנחיית כוחות האוויר וכלי הטיס במרחב - מרחב הטיסה האווירי הינו מורכב וצפוף ומערך הבקרה אחראי לנהלו. ניהול התעבורה האווירית בשמי הארץ, כולל: תכנון, תאום וסנכרון הפעילות האווירית הענפה, ומתן הנחיות טיסה ופעולה לכלל כלי הטייס הצבאיים והאזרחיים.
בפן המבצעי, בקרי הטיסה מעבירים הוראות ומידע מבצעי ומודיעיני לצורך ביצוע המשימות השונות. הדבר מחייב שותפות פעילה במשימות המבצעיות וקישוריות לגורמי השליטה והמודיעין.

יחידות המערך:
המערך מורכב מיחידות בקרה אזוריות (יב"אות) בהר מירון ובמצפה רמון, בעלות אחריות אזורית לביצוע משימות הגנת שמי המדינה ובקרת תעבורה.
יחידת בקרה מוטסת הנמצאת בטייסת הנחשון שבבסיס נבטים, המפעילה מטוסי בקרה מסוג "עיטם" בעלי יכולות גילוי ובקרה מתקדמות.
ויחידות גילוי (י"ג) הכוללות מערכות מכ"מ וקשר.

ייחודו של המערך:
מערך הבקרה הינו גוף מבצעי הנמצא בכוננות ודריכות תמידית. צורך זה מייצר שגרת פעילות מיוחדת.
בנוסף, יחידות הבקרה שותפות בכלל הפעילויות האוויריות של זרוע האוויר בכל זמן נתון. לכן, אנשי המערך מחוייבים ללמוד ולהכיר את כלל תורות הלחימה והפקודות המבצעיות והכרות עם יכולות אמצעי הלחימה האוויריים (כל סוגי כלי הטיס, החימושים והיכולות).

היסטוריית המערך:
המערך השתלב בהיסטוריה של מדינת ישראל וחיל- האוויר כבר מראשית דרכם.
עוד לפני עזיבת הבריטים את הארץ החלו לתכנן מערך מצפים (מבנים הדומים בצורתם למגדלי שמירה שדרכם צפו אל עבר קווי הגבול ודיווחו על מטרות עוינות) ודובר על הקמת גדודים ספציפיים לגילוי מטוסי אויב.
אהרון רמז ז"ל ושלמה שמיר ז"ל, מראשוני מפקדי חיל-האוויר, גיבשו דרכי פעולה, שכללו בין השאר גם מערכת דיווח וגילוי מטוסי אויב והסדרת מתקני רדיו ומכ"ם לגילוי מטוסים המתקרבים מכיוון הנגב והים, שהיו לדעתם הכיוונים המסוכנים באותה תקופה.

בתחילת מבצע קדש כלל מערך הבקרה שתי יחידות מכ"ם בגדרה ובחיפה (סטלה מאריס), יחידת פריסה בחצרים ורשת מצפים (מבנים הדומים בצורתם למגדלי שמירה שדרכם צפו אל עבר קווי הגבול ודיווחו על מטרות עוינות) שכיסתה בהצלחה רבה את שמי הארץ. ניהול המערכה האווירית במבצע קדש נוהלה מיחידה מרכזית ברמלה, עליה הוטל לעמוד בתמהיל מגוון של משימות: יירוט, זיהוי נתיבים, תיאום וחלוקת גזרות עם כוחות אוויריים זרים, בקרת תעבורה וגם מעט הגנה אווירית.
במהלך המבצע הצליחו בקרי היירוט לבצע שני מבצעי יירוט ליליים באמצעות מטוסי "מטאור", שאחד מהם הסתיים בהפלת מטוס אויב. היחידה הצפונית בסטלה מאריס השתתפה, יחד עם חיל-הים, בהכוונת מטוסי חיל- האוויר אל כלי-השיט הישראליים בקרב הימי עם המשחתת המצרית "אברהים אל-אוואל", שנפגעה ונכנעה.
בינואר 1963 החלו לתכנן תרגיל להפעלת יחידות הבקרה במתכונת של בקרה אזורית. המרחב האווירי, כולל שדות התעופה הצבאיים והאזרחיים, חולקו בין היחידות. מטרת התרגיל היתה לבדוק את ישימות הרעיון בחיל-האוויר. היה ברעיון מהפך תפיסתי, ונדרשו כמה שנים עד שהוטמע בשטח ולבסוף הוכתר כהצלחה כבירה.

מבצע "מוקד" בששת הימים מסמל גם הוא ציון דרך חשוב עבור מערך הבקרה.
לפי פקודת המבצע פעלו מספר יחידות בקרה בגדרה, בחיפה, בגליל ובהר הנגב ובקרת המטוסים שיצאו לתקיפה התנהלה על פי התפיסה החדשה אשר הגדירה כי על כל מטוס שיוצא לאזור תקיפה, ליצר מייד קשר עם הבקר של האזור בו נמצאת המטרה.
יחידת הבקרה בנגב הייתה כפופה בתחילה ליחידת האם בגדרה, אך מיד לאחר המלחמה קיבלה סמכויות והוסבה ליחידה עצמאית, ששלטה על רוב המרחב האווירי הדרומי. יחידות בצפון ובדרום הארץ השתתפו בבקרות טיסה יירוט והפלת מטוסים גם במהלך מלחמת יום הכיפורים שבמהלכה הותקפו מהאוויר ומהיבשה כמה מתחנות הבקרה, שהוגדרו עוד אז כיעד אסטרטגי ראשון להשמדה.

במלחמת לבנון הראשונה נתקל מערך הבקרה במתארים שלא נוסו לפני כן. כל סוגי המשימות עליהן חיל- האוויר התאמן, בוצעו בו זמנית, בתא שטח קטן: תקיפות, סיוע, חילוצים וצייד טילים. זו היתה המלחמה הראשונה ששינתה את תפקידו של בקר היירוט, מכיוון שנעשה בה לעתים קרובות שימוש בשיטת יירוט חדשה. כתוצאה מהשימוש בשיטה זו, קיבל הבקר אחריות חדשה והמסקנה הייתה שבקרב אווירי מתקדם, זקוק הטייס לבקר כחלק אינטגראלי מהמבנה.

מערך הבקרה השתתף באופן פעיל בניהול המערכה האווירית גם במהלך מלחמת לבנון השנייה, כאשר יחידת הבקרה הצפונית סנכרנה בין מספר רב של משימות כגון: משימות תקיפה, הטלת כרוזים, צילום ומעקב ופעילות מסוקי תקיפה וחילוץ.
ארגון החיזבאללה ניסה במהלך הלחימה לאתגר את מערכת ההגנה האווירית, ולתקוף בעומק ישראל באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים ("אבאביל") בעלי יכולת התרסקות על מטרות קרקעיות. אולם ניסיונות החדירה האלו, סוקלו בזכותם של יחידות הבקרה שגילו, הזניקו ויירטו את כלי הטייס החודרים באמצעות מטוסי הקרב של חה"א.

במבצע "עופרת יצוקה", ביקרה יחידת הבקרה הדרומית את מטס הפתיחה שהפתיע את ארגון חמאס, וניהלה לאורך כל המבצע כמויות גדולות של כלי-טיס במגוון גדול של משימות מעל רצועת עזה, בתא שטח קטן וצפוף מאוד.

במבצע "אחים לאש" (השריפה בכרמל) - יחידת הבקרה הצפונית ניהלה את המרחב האווירי וביקרה את כלל כוחות הכיבוי האוויריים הישראלים והבין לאומיים, במרחב מצומצם של כ-15 קמ"ר.
הלחימה באש מהאוויר, הזכירה באופייה את שיטת הפעולה בתקיפה אווירית (ריבוי כלים ויכולות בתא שטח מצומצם). בנוסף, הפעילות כללה אתגרים נוספים שלא היו מוכרים עד כה. בקרת מטוסי הכיבוי הייתה תחת אילוצים ייחודיים למשימה זו כגון: הטלת חומרים מעכבי בערה, מילוי מים ישירות מהים ובקרת מרחב באנגלית.
אנשי הבקרה אף פעלו מהשטח והצטרפו לכוחות ההכוונה הקרקעיים ובחדר הפיקוד (חפ"ק) שפרס באוניברסיטת חיפה.