יומן ארועים

Bookmark and Share
לוחמת + 3 פורסם בתאריך 04.03.2018
הגיחה המבצעית שהתנגשה עם מסיבת יום ההולדת הראשונה, הדיונים שגולשים אל שעות אחר הצהריים ולא מאפשרים להוציא את הילדים מהגן וסוף שבוע המוקדש לכוננות במקום לג'ימבורי. לכבוד יום האישה הבינלאומי שיחול השבוע, אתר חיל-האוויר מספק לכם הצצה לשגרת הלוחמות שמשלבות אמהות לצד מבצעיות
כרמל שטרן וטל גלעדי

קריירה צבאית, בפרט במערכים המבצעיים, היא תובענית ודורשת נכונות רבה, זמינות גבוהה ולעיתים אף העתקת מקום מגורים וכשהיא פוגשת את המחויבות המשפחתית נוצרים קונפליקטים, לא כל שכן כאשר מדובר באמהות. כיום נדמה שאמא ואבא מתחלקים שווה בשווה במטלות המשפחה והבית אולם אמהות בשירות קבע ובשירות מילואים פעיל עדיין נדרשות להוכיח לחברה, ליחידה ולעצמן שנשים יכולות גם וגם. ישבנו עם כמה מהן לשמוע על אמהות לצד מבצעיות.


קריירה צבאית היא תובענית ודורשת נכונות רבה, לא כל שכן כאשר מדובר באמהות. רס"ר א' ובתה | צילום: סליה גריון

רס"ן ש', בקרית משימתית, בעבר מפעילת כטמ"ם (כלי-טיס מאויש מרחוק) וכיום ראש מדור הכשרות בקרה בלהק האוויר היא אמא לאורי (10) תמר (6) ושקד (4). רס"ן (מיל') ה', מפעילת כטמ"ם בטייסת הרמס 450 ומדריכה בבית-הספר לכטמ"ם במילואים היא אמא לאורי (שנתיים) ויובל (שמונה חודשים). רס"ר א', מכונאית מוטסת בטייסת "ציפורי המדבר" ומנהלת הדרכה במרכז אימון והכשרה לטכנאי "אדיר" (F-35I) היא אמא לאיילה (שנתיים וארבעה חודשים) ובהיריון מתקדם. רס"ן לירון בן יעקב שלום, ראש-מדור טק"א (טילי קרקע-אוויר) בלהק מבצעי אוויר, לוחמת "יהלום" (פטריוט) היא אמא לתמר (שנתיים ותשעה חודשים) ואלונה בת חצי שנה.

אמהות עושות הכל
"הייתי בת 26. לקראת סוף מבצע 'צוק איתן' הייתי כוננית וגיליתי שאני בהיריון. נבהלתי כי לא רציתי לפספס שום גיחה ושום טיסה", מספרת רס"ר א'. "בליל שישי הוזנקתי בחצות ולא היה לי ספק שאני עולה לטוס. לא חיפשתי מחליפים והיה לי ברור שאהיה במבצע הזה עד סופו למרות שלא ידעתי מה ההשלכות. ביום ראשון התקשרו אליי מירפ"א (יחידת רפואה אווירית), הודיעו לי שאני מקורקעת והבנתי שאני צריכה לעשות הפסקה".


רס"ן לירון, לוחמת "יהלום" (פטריוט), ובתה | צילום: באדיבות המרואיינים

הדרישה והרצון לעשות מעל ומעבר בתפקיד הצבאי ובמקביל לתפקד כאמא במשרה מלאה, סותרים לעיתים משום שהבחירה המורכבת טומנת בחובה ויתורים והתאמות. "המשמעות של תפקיד שטח כאמא צעירה הייתה לחזור בחצות ולתת לתמר נשיקה כשהיא במיטה ולפעמים לא לראות אותה יומיים", מספרת רס"ן לירון. "לפני שהייתי נכנסת לישיבת מפקדים בשעות הערב ותמר הייתה מתכוננת לשינה, קיבלתי ממנה שיחת ווידאו בסלולרי והיינו מדברות דקות ארוכות והיא הייתה שואלת: 'אמא, איפה את? מתי תגיעי?'. היה לי גם כיף להתגעגע וכשאת בתפקיד מבצעי, הסביבה כולה והמשפחה עושים מאמצים כדי שתבצעי אותו על הצד הטוב ביותר. בעלי היה מקלח אותה ומכין ארוחת ערב וגם הסבתות עזרו".

לא גורם חריג
השוויוניות במטלות ובגידול הילדים נמצאת בשיח הציבורי ומתבטאת ביוזמות דוגמת הארכת חופשת הלידה, חלוקתה בין ההורים וקיצור ימי העבודה. גם צה"ל נדרש לספק מענה ומקפיד שלא להישאר מאחור. "כדי לא לאבד כשירות, הקפדתי להגיע לטייסת ליום שלם פעם בשבוע-שבועיים עוד לפני שיצאתי לחופשת הלידה הראשונה. כבר אז היו סגני מפקד הטייסת גמישים מאוד ודאגו שאשובץ בשעות נוחות. מספר האמהות בטייסת גדל ואנחנו משובצות גם לכוננויות לילה וגם לסופי שבוע, לכולן חשוב למלא את ההתחייבות למערכת", אומרת רס"ן (מיל') ה'.


רס"ן ש', בקרית משימתית וכיום ראש מדור הכשרות בקרה בלהק האוויר, וילדיה | צילום: סליה גריון

"אנחנו ארבע אמהות עם ילדים צעירים במערך וכרגע מתנהל מהלך של מיקוד לוחמות לבחינת הדרך לשילוב נשים מהשלבים המוקדמים ועד הגעתן לתפקידים מבצעיים בדרגת רס"ן", מוסיפה רס"ן לירון. "נשאלות שאלות: 'האם סמג"דית או מג"דית יכולה להיות בהריון?' 'האם זה שהיא לא על מדים פוגע בתפקוד ובדוגמה האישית?'. עד כה לא נדרשנו לסוגיה זו משום שלא היו נשים בדרגים גבוהים וכעת עושים תהליך של הסדרה ופיתוח קוד אתי במערך. אני חושבת שבמקום לשים זרקור על האמהות, צריך להסתכל על הורות. העשייה שוויונית מאוד ולא הייתי רוצה שיעשו לי הקלות בגלל שאני אישה כמו שלא לא הייתי רוצה שיגבילו את בעלי לצאת מוקדם כי הוא גבר".

הורה מאושר? ילד מאושר
הבחירה להיות אמא תוך כדי שירות תובעני היא בחירה קשה אך אלו שביצעו אותה מאמינות בה בכל ליבן ובוחרות בה בכל יום מחדש. "יוצא לי לישון יומיים בשטח באימון ואז אני מוצאת את עצמי במקום מרוחק בדרום באמצע הלילה ואומרת לעצמי 'מה את עושה פה?' ואז אני עולה לטיסה ומבינה מה אני עושה פה", מחייכת רס"ר א'. "לא אשקר. מפחיד אותי לחשוב מה עלול לקרות אבל התחושה שאת במשימה להצלת חיים, מחזקת אותך".

"הילדים הם אלה שמחזיקים אותי בצבא. הם מחזקים מאוד, מבינים את החשיבות של מה שאמא שלהם עושה, מבינים שאני חלק מהגוף המגן על המדינה אבל שואלים לעיתים שאלות לא פשוטות", משתפת רס"ן ש'. "כשאני מסבירה להם על אותות המלחמה שיש לי על המדים, הם שואלים 'מה, היית פעם במלחמה? 'הרגת פעם מישהו?', זה מעסיק אותם מאוד ואני מסבירה להם שאני שומרת עליהם ודואגת להם".


רס"ן (מיל') ה', מפעילת כטמ"ם, וילדיה | צילום: באדיבות המרואיינים

"השירות הצבאי שלי חשוב לי ובגלל זה אני נותנת לו מקום גדול בחיים שלי ומקפידה לשלב אותו באדיקות בשגרה שלי", מציינת רס"ן (מיל') ה'. "הפעילות שלי בטייסת ובבית-הספר מעניקה לי סיפוק אדיר וכשמסתיים יום המילואים, אני חוזרת עם הסיפוק הזה לשגרה העמוסה והיומיומית".