יומן ארועים

Bookmark and Share
בעומק מצרים: 50 שנים למבצע "הלם" פורסם בתאריך 05.11.2018
תגיות: היסטוריה , מורשת , מערך המסוקים
50 שנים עברו מאז מבצע "הלם", הפעם הראשונה בה נכנסו מסוקי-סער של חיל-האוויר 200 קילומטרים לתוך שטח האויב. כיצד הצליחו חיל-האוויר ולוחמי סיירת צנחנים להשבית את החשמל בחצי משטח מצרים?
יעל פוקס

המטרה: פיצוץ תשעה טרנספורמטורים (שנאים) ועצירת אספקת החשמל במחצית משטח מצרים, כולל קהיר. לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת 1968, החלו המצרים בייזום של תקריות ירי לעבר כוחות צה"ל, בהפגזות ארטילריות על מוצבי צה"ל לאורך תעלת סואץ ובפשיטות של כוחות קומנדו לגדה המזרחית. כמעט בכל יום באותה העת פתחו עיתוני הבוקר בידיעות על הרוגים ובמערכת הביטחון הבינו כי יש לפעול בדחיפות אל מול האיום. כך יצא לדרך מבצע "הלם".

"החלטנו לפגוע בעומק מצרים בעזרת לוחמי קומנדו", מגלה אלוף (מיל') מתן וילנאי, סגן הרמטכ"ל לשעבר ומפקד סיירת צנחנים בעת המבצע. "בסוף הכל פסיכולוגי. יכולנו להרים לאוויר מטוס קרב ולסיים את העניין, אבל זה המובן מאליו. רצינו להראות למצרים שאנחנו יכולים לעשות יותר מזה ולהפתיע אותם".


מסוק "צרעה" (סופר-פרלון) | תמונת ארכיון

צוות של 14 צנחני קומנדו החל באימונים. "תחילה התאמנו בצניחה באמצעות מטוסי נורד. זו הייתה הכוונה הראשונית", נזכר אלוף (מיל') וילנאי. "מהר מאוד הבנו שיש סכנת התפזרות בשטח ושעלולים להפיל אותנו אחד אחד כמו שקרה בצבאות זרים אחרים. נאלצנו לחשוב על רעיון אחר ולא עלה בדעתנו שהמסוקים יכנסו לתמונה".

באותו הזמן, הפעילה טייסת 114 ("מובילי הלילה") את מסוקי ה"צרעה" (סופר-פרלון). "מפקד הטייסת אסף אותנו וסיפר שמתכננים פעולה במטה המבצעי ומחפשים כלי-טיס שיבצע משימה ארוכת טווח בעומק שטח האויב. חשוב לזכור שהמסוקים היו בעלי שלושה מנועים ורוטור אחד - רחוק מאוד ממטוס קרב שיכול לבצע את המשימה תוך דקות ספורות", מציין רס"ן (במיל') זאב מטס, קברניט אחד המסוקים במבצע. "עם זאת, היה לי ברור שנוכל לעמוד באתגר".

ליל ירח מלא
אט-אט התגבשה התכנית: שני מסוקי "צרעה", בהם לוחמים ומטעני נפץ, ימריאו אל עומק האויב עם הקברניטים רס"ן (מיל') זאב מטס ותא"ל (מיל') שאול שפי, כאשר הם משנעים עמם את הלוחמים ואת המטענים. כשיגיעו לאזור, ינחתו הלוחמים במרחק שעת הליכה מהמתקן, יתקדמו רגלית ויפוצצו את הטרנספורמטורים. שעה בדיוק לאחר ההמראה של המסוקים הראשונים, ימריא מסוק נוסף עם הקברניט תא"ל (מיל') דני פסח ויחלץ את הלוחמים מהשטח. בו בזמן, שני מסוקים נוספים של חיל-האוויר יפוצצו גשרים באזור בעזרת פצצה מסוג "מזלף".


תמונת ארכיון

"אתה נכנס עמוק לשטח האויב ולא יודע מה הולך שם. אין לך קשר עם המפקדים בארץ. שלחנו לוחמים בידיעה שאו שהם יחזרו או שלא. זו הייתה התחושה הכללית", משתף אלוף (מיל') וילנאי. "זו הפעם הראשונה בה עשינו משהו בסדר גודל כזה". גם בטייסת מסוקי ה"צרעה" שררה תחושה זהה: "אף פעם לא נכנסנו 200 קילומטרים אל תוך שטח האויב וזה הציף אתגרים שונים", מפרט רס"ן (מיל') מטס. "המשקל שהמסוק יכול היה לסחוב וטווח הטיסה שלו לא היו גדולים. אנשי חטיבת הצנחנים רצו כמה שיותר לוחמים בבטן המסוק ואילו אנחנו לא רצינו לעבור את מגבלות המסוק. המפות לא היו מעודכנות והמבצע תוכנן ללילה. נאלצנו לנווט בחשיכה".

יוצאים לדרך
הלוחמים הגיעו לשטח ההטסה. "המבצע התחיל ברגל שמאל", מגלה רס"ן (מיל') מטס. "כשיצאנו לדרך, התקלקל רכיב במסוק ונאלצנו להחליף מסוק. היה הרבה מתח באוויר אבל אחרי שבע דקות יצאנו לדרך". למרות ההתחלה המעורערת החלטנו לצאת למשימה בכל מקרה", מגלה אלוף (מיל') וילנאי. "הייתה לנו אמונה מלאה בחיל-האוויר, וסמכנו בעיניים עצומות על הטייסים והצוותים שהמבצע הזה ייצא לפועל כפי שתוכנן".


תמונת ארכיון

בשעה 19:07 יצאו המסוקים דרומה בחושך ובטיסה שקטה לפי המפה. מדובר היה בפעם הראשונה בה מסוקי חיל-האוויר נכנסו 200 קילומטרים לעומק שטח האויב. "את הגבול עברנו במתח - נתיב של 300 מטרים שנבדק היטב וכלל בתוכו ישובים אזרחיים כדי שלא נראה חשודים. טייס המשנה שלי היה מוטרד. את הנילוס אנחנו לא נפספס, אך הבעיה היא לעבור אותו", נזכר רס"ן (מיל') מטס. "אני זוכר את הפיתול הקטן שהיה על המפה ובשטח. חצינו אותו והמשכנו פנימה".

ככל שנכנסו עמוק יותר, הלחץ והמתח עלו. "כשהגענו לאזור הנחיתה, המסוק נלכד באור זר והתחושה הראשונית הייתה שעלו עלינו", מפרט אלוף (מיל') וילנאי. "בדיעבד אני יודע להגיד שבשטח המצרי אף אחד לא תיאר לעצמו שיהיה לוחם ישראלי על המסוק הזה. המשכנו בכל זאת וראינו מהאוויר את המתקן שהיה בגודל של קילומטר על קילומטר".

רגשות מעורבים
הטיסה ארכה כשעה וחצי ולאחר שהלוחמים זיהו את מתקן הטרנספורמטורים, הם התכוננו לנחיתה. "הנחיתה הייתה באזור שצילמנו מבעוד מועד והבנו כבר בתמונות שיהיה קשה לנחות בו. לא הדלקנו אורות כדי שלא יראו אותנו. זה היה שטח לא סימפטי לנחיתה עם אבנים, חולות וראות אפסית", משחזר רס"ן (מיל') מטס. "לא יכולנו לנחות שם שני מסוקים במקביל, ולכן המסוק שלי נחת ראשון בעוד השני היה בהמתנה באוויר וחג מעלינו".


תמונת ארכיון

המסוק הראשון נחת, והלוחמים יצאו ממנו וסימנו למסוק השני עם פנס את אזור הנחיתה. "אני זוכר שהמסוק השני הסתבך עם הנחיתה והלחץ עלה. חשבתי לעצמי - אם הטייסים לחוצים, מה אנחנו צריכים לחשוב?", משתף אלוף (מיל') וילנאי. "בסוף הוא הצליח לנחות ללא בעיה. הוצאנו מבטן המסוק את עגלות הנפץ והתחלנו להתקדם לכיוון הטרנספורמטורים".

הכוחות הלוחמים צועדים קדימה והמסוקים יוצאים צפונה חזרה לארץ. בו-בזמן, בשעה 20:17, ממריא מסוק חילוץ לכיוון מצרים. "עזבנו עם רגשות מעורבים. הכרנו את הלוחמים אישית ולהשאיר אותם לבד 250 קילומטרים בתוך שטח האויב היה לא פשוט", נזכר רס"ן (מיל') מטס. "בדרך חזרה אני וטייס המשנה שלי שרנו את 'מכופף הבננות'. זה הרגיע אותנו. לאט-לאט טסנו יותר ויותר גבוה במטרה שיישאר לנו דלק לטיסה לא פשוטה של כ-45 דקות. לא דיברנו, רק שרנו".

350 טונות של שמן רותח באוויר
אחרי מגבלות שונות בקשר ונתק בתקשורת עם מטוס הממסר, התלבט הצוות אם להמשיך במבצע או לא. במקביל פוצצו מטוסי חיל-האוויר גשרים באזור עם פצצות מזלף מיוחדות. הצוות שומע את הפיצוצים ומחליט להמשיך בהתקדמות. הלוחמים הולכים כשעה כאשר הם רתומים לעגלה עם מטעני הנפץ ודוחפים אותה במעלה הדרך. "הגענו לחומה, כאשר מעבר אליה לא רואים כלום. היא הייתה בגובה של ארבעה מטרים. חייל העלה אותי על הכתפיים שלו, הסתכלתי פנימה והבנתי שאנחנו בדיוק בנקודה שבה רצינו להיות", משחזר אלוף (מיל') וילנאי. "ירדתי למטה והפעם עליתי עם סולם חבלים שהכנו מראש. ראיתי מתחתיי שומר מצרי עם קלצ'ניקוב שהתיישב על ערימה של חומרי בניין. כאן נתקלתי בדילמה. מצד אחד אין לי קשר עדיין ממטוס הממסר, קבענו שעה עם מסוק החילוץ והוא לא יוכל לחכות לנו, ומצד שני יש משימה לבצע".


תמונת ארכיון

אלוף (מיל') וילנאי הבין שאין ברירה וקפץ מעבר לחומה. השומר המצרי זיהה אותו ולאחר חילופי משפטים רץ לקרוא לתגבורת. לוחמי הקומנדו המשיכו במבצע ונכנסו פנימה, מדביקים את מטעני החבלה למתקנים. קרב יריות התחולל בין השומרים ללוחמי הקומנדו והמטענים הונחו במקומם. "הפעלנו את המטענים עם פתיל עיפרון בעל שהייה של עשר שניות. אחד הלוחמים הפעיל את הפתיל וכולנו רצנו החוצה בחולות כמו משוגעים. המטענים התפוצצו ו-350 טונות של שמן רותח עפו לשמיים. עפנו מההדף קדימה ונפלנו על הקרקע. זה היה מראה מרהיב ושנייה אחר כך צחקנו כמו מטורפים".

הלוחמים החלו בהליכה מהירה לכיוון רכס ההרים, שם אמור לחלץ אותם מסוק. אחרי שעה של הליכה וקריאה אחת בקשר, ענה להם המסוק ותוך חמש דקות נחת לידם. חמישים שנים עברו מאז מבצע "הלם" שהפך לאחד ממבצעי העל של חיל-האוויר. אותו מבצע, שנועד לחזק את ההתרעה בקרב המצרים, עשה יותר מכך וגרם לצה"ל כולו ולחיל-האוויר בפרט, להבין את יכולותיו וחשיבותו של מערך מסוקי-הסער.