יומן ארועים

Bookmark and Share
נווט הקרב בן העדה האתיופית בראיון מיוחד פורסם בתאריך 29.12.2018
תגיות: קורס-טיס , בית-הספר לטיסה , מסדר כנפיים
ההתרגשות של סגן י' היא כפולה - לא רק שהוא סיים את קורס-טיס 177, הוא גם הראשון לעשות זאת מבני העדה האתיופית. בראיון מיוחד הוא מדבר על הילדות, על התהליך שעבר בקורס-הטיס ועל התחושה לעשות היסטוריה
נופר בליט

"לפעמים אנשים אומרים לי: 'אתה בן העדה האתיופית הראשון שסיים קורס-טיס? לא יכול להיות'", מספר סגן י', המסיים את קורס-טיס 177 במגמת נווטי-קרב. "זה מצחיק אותי אבל זו אמירה שכיף לשמוע, כי ההנחה היא שיש לא מעט לוחמי צוות-אוויר יוצאי אתיופיה. אני מרגיש שכעת אולי הוסר מכשול קטן שעמד בדרך".

נתחיל מהסוף. יום חמישי בערב. אנחנו יושבים סביב שולחן עץ, סמוך למבנה מאמן (סימולטור) הטיסה של מטוס ה"לביא" (346-M) בבית-הספר לטיסה בחצרים. בעוד ימים ספורים יעמוד סגן י' על רחבת המסדרים ויקבל את כנפי הטיס הנכספות. אך בינתיים הוא כאן, מספר לי על עצמו ועל חוויותיו מהקורס, ושולח מסר ממוקד: "חשוב לי שכל אחד שישמע את הסיפור שלי ייקח אותו למקום בו הוא רוצה להצליח, גם אם הוא לא מאמין שהוא יכול. אל תקבע לעצמך מה אתה לא יכול, תנסה. במקרה הכי גרוע לא תצליח".


צילום: נעם נחום

פורץ דרך
ניתן לחוש כי המילים שיוצאות מפיו מעידות על ניסיונו האישי של סגן י', שעבורו עצם ההשתתפות בקורס-הטיס כלל אינה מובנת מאליה. לאחר שקיבל זימון למיונים לקורס-הטיס, ולמרות שרצה לשרת כלוחם בזרוע היבשה, החל להתמיין ועבר שלב אחר שלב. "בכל שלב הייתי בטוח שלא אעבור. הייתי מגיע ואומר לעצמי שזו הפעם האחרונה, ואז גיליתי שעברתי", הוא מספר. "המיונים התקדמו והתחלתי להתעניין בטיס, אך המשכתי להאמין שלא אסיים. התחלנו את הקורס 315 חניכים וידעתי שמסיימים קצת יותר משלושים. אז למה שאני אהיה בין השלושים הללו?".

אמנם סגן י' החל את הקורס בתחושה שלא יסיים, אך דחה את החלטתו לעזוב כי לא רצה לוותר בקלות על חוויית הטיסה. את טיסות המיון הראשונות הוא לא ישכח לעולם. "בהתחלה, בגיחה הראשונה, היה מרוח לי על הפנים חיוך רחב של ילד קטן", הוא נזכר. אך בניגוד להתרוממות הרוח שחווה בתחילת הגיחה, הוא סיים אותה בתחושת בחילה קשה. "לא האמנתי שלמחרת אצליח לעלות לגיחה נוספת בגלל התחושה הנוראית שליוותה אותי מאמצע הטיסה, אך הצלחתי לעשות זאת גם בגיחה הבאה".


תמונת ארכיון

סגן י' לא ידע איך ימשיך בקורס כשאת הגיחות הראשונות הוא מסיים עם תחושה פיזית רעה. "אני לא זוכר מתי במדויק, אבל פעם או פעמיים עברה בי מחשבה שזה הזוי שאני בקורס-טיס. אולי אני מבולבל וזה לא המקום בשבילי", הוא מגלה. "כמובן שהמחשבה הזו עברה בהמשך. אני זוכר את הרגע בו הבנתי מה אני עושה כאן ולאן אתקדם בהמשך. זאת הייתה תחושה עוצמתית".

מבצע עלייה
הוא בן 23, נולד וגדל בבית דתי בפתח-תקווה, ילד שני מבין שלושה אחים. אמו של סגן י' היא אחות בבית-חולים ואביו אגרונום. "להורים שלי יש סיפורי עלייה שונים", הוא מסביר. אביו של סגן י' עלה ארצה מאתיופיה בשנת 1986, כשהיה בשנות העשרים לחייו. "אחיו סידר לו אפשרות לעלות לארץ דרך מלגה ללימודים בארצות-הברית, זה היה אחד מהפטנטים שעשו כדי להגיע לארץ. הוא עלה לישראל לאחר נחיתת ביניים בארצות-הברית".


צילום: נעם נחום | עיצוב גרפי: רון תמיר

אמו הגיעה ארצה בשנת 1984, כשהייתה בת 16. "כשאמי שמעה שיש אפשרות לעלות ארצה היא התווכחה עם סבי ז"ל עד שהסכים", מתאר סגן י' את הסיפורים ששמע מאמו. "היא עלתה ברגל עם אחותה שצעירה ממנה בשנתיים. הן הלכו חודשיים מאתיופיה לסודאן, עם קרובי משפחה אך בלי הוריהן. לאחר ששהו זמן מה בסודאן, הגיע למדבר מטוס 'קרנף' (הרקולס 130-C) שהעלה אותן לישראל".

אני שואלת את סגן י' מה משך את הוריו לעלות ארצה. "ליהודים באתיופיה היה ברור שזה לא מקומם, אלא ארץ ישראל. לא היה להם רע מבחינת רכוש או מעמד, אבל הם שאפו לעלות לירושלים", מסביר סגן י'. "אני מבין את ההקרבה והמאמצים האינסופיים שאנשים עושים כדי להגיע לכאן. הקשר שלנו למדינה ותחושת השייכות הם לא דבר של מה בכך".


צילום: נעם נחום | עיצוב גרפי: רון תמיר

נופל וקם
סגן י' למד בישיבה תיכונית. הוא היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא" וכשהיה בכיתה י' הפך למדריך בעצמו. בסיום לימודיו בתיכון, היה לו ברור שלא יתגייס מיד. "בשביל הדמות שאני רוצה להיות בעוד כמה שנים, הרגשתי שאני צריך לעבור תהליך פנימי של למידה ולהתבונן על הדברים בצורה אחרת", הוא משתף. "הלכתי עם חבר שהדריך איתי ב'בני עקיבא' לשבוע בישיבת 'עלי' כדי לראות ולהכיר את המקום, והמקום מצא חן בעינינו".

במשך כשנתיים וחצי למד סגן י' בישיבה הגבוהה. באמצע השנה השלישית בישיבה, כשהוא כמעט בן 21, התגייס סגן י' לקורס-הטיס. במשך שנה וחצי אל תוך הקורס, הוא עוד התלבט אם זה בכלל המקום בשבילו. אחד הרגעים שנחקקו בזיכרונו של סגן י' התרחש שנה מתחילת הקורס, בשלב טיסות המיון (הצ'קים) למגמות הטיסה השונות. "לפני הטיסות לא הייתה לי העדפה למגמה מסוימת, אבל כשהתחלתי לטוס בצ'ק הקרב הבנתי שזה מה שאני רוצה", הוא נזכר אך קוטע מיד את ההתלהבות. "ואז אמרו לי שלא עברתי. זו הייתה תחושה קשה של פספוס והחמצה. קיבלתי 'לא' בצורה חותכת ובלי יכולת לשנות דבר".


צילום: דובר צה"ל

"הייתי צריך לאסוף את עצמי כמה שיותר מהר כי כבר באותו יום מתחילים ללמוד לצ'ק המסוקים. אף אחד לא מחכה לך שתעכל את הדברים, הכל רץ", הוא מתאר. "מי שעזרו לי בשלב הזה היו בעיקר החברים, שרבים מהם מרגישים את אותה התחושה ומחזקים אחד את השני".

את צ'ק הנווטים עבר סגן י' ושובץ כנווט קרב. "אני שמח שהצלחתי להתעורר מתחושת הכישלון ולהגיע למקום הזה, הוא אומר. את מקצוע נווט הקרב למד סגן י' במשך חצי שנה בשלב הראשוני, כשבסיומו, לאחר לבטים שליוו אותו מתחילת הדרך, קיבל את ההחלטה להמשיך ולסיים את הקורס. "החלטתי שאני רוצה להיות נווט קרב בחיל-האוויר", הוא נזכר. "ההחלטה התקבלה מתוך הבנה שהשירות כלוחם צוות-אוויר הוא משמעותי מאוד לביטחון המדינה ומהווה זכות עצומה".


צילום: נעם נחום | עיצוב גרפי: רון תמיר

"אני רוצה שבני הנוער בעדה ידעו מה הם שווים"
במשך הזמן גילה סגן י' כי הוא אחד מבני העדה האתיופית הבודדים שבכלל התחילו את קורס-הטיס. לכן, ככל שהתקדם בשלבי הקורס, הרגיש כי כובד המשקל שעל כתפיו גדל. "עד עכשיו לא היה שלב בו קלטתי שאני אכן מסיים את הקורס", הוא משתף בעודנו מדברים על מסדר הכנפיים שנמצא מעבר לפינה. "אני מרגיש שזו סוג של פריצת דרך. לדעתי אצל חלק גדול מהנערים יוצאי אתיופיה ישנו מחסום מחשבתי לגבי מה שהם יכולים לעשות ולאן שהם יכולים להגיע. אם אני בעצמי לא חשבתי שאסיים את הקורס, אז בטח לאחרים זה בכלל לא עלה במחשבה".

סגן י' טוען כי נערות ונערים רבים כלל אינם מגיעים להתמיין לקורס-הטיס מסיבות שאינן קשורות ליכולתם לצלוח אותו. "עכשיו כשאני מסיים את הקורס, אני יכול להעיד שהתכונות שנדרשות כאן אינן קשורות כלל לתחביבים שלך, למה שאתה אוהב לאכול או לאיך שאתה נראה. בהתחלה חשבתי שמי שמגיעים לקורס הם אנשים בעלי יכולות-על וכשהגעתי ראיתי בני-אדם עם רגשות שגם עושים טעויות. אז הבנתי שזה אפשרי". מספר מחזורים אחרי סגן י' החל חניך יוצא אתיופיה נוסף את השתתפותו בקורס-הטיס. "זה שימח אותי", הוא אומר. "אבל לא נראה לי סביר שמגיע רק אחד פעם בכמה מחזורים. אני מקווה שהעובדה שאני מסיים את הקורס תעלה את המודעות בנושא".


צילום: נעם נחום

ביום בו קיימנו את הריאיון, שוחח רס"ר הבסיס עם הבוגרים על ההכנות הדרושות לקראת מסדר הכנפיים, וסגן י', כמו שאר חבריו במגמת נווטי קרב, ביצע את הטיסה המסכמת שלו בקורס-הטיס. "פתאום אני קולט שזה קורה וזה קצת קשה לעיכול. עכשיו זה הזמן להתחיל לעבוד ולהחזיר את מה שהשקיעו בנו במשך שלוש שנים", הוא מדגיש. "משפחתי ואני מלאי תקווה שזה יעשה השפעה אמיתית ורחבה, וישנה מעט את התפיסה שיש לעיתים בחברה הישראלית על יוצאי אתיופיה. אני רוצה שבני הנוער בעדה ידעו מה הם שווים כי אני לא טוב יותר מאף אחד אחר. יש המון אנשים מוכשרים שיכולים להצליח בקורס-הטיס ופשוט לא יודעים זאת".