בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 215 27/02/14

כתבות

כוחה של סופה

פעילות בשטח אויב, שימוש באמל"ח מתוחכם, שילוב מערכות מתקדמות ולוחמים מיומנים. אלו הם רק חלק מהיתרונות שהביאו בשנים האחרונות לחיל־האוויר עשרות מטוסי "סופה" (F־16I). לציון עשור לקליטת הדגם בחיל־האוויר, אומרים אנשי המערך כי מדובר בכלי שמטיס את החיל למקומות הרחוקים ביותר בכל התחומים

שיר כהן | צילום: סגן אורי, טייסת "הנגב", ענת אור

"להקים טייסת חדשה זו חווית חיים שאני ממליץ לכל אחד לנסות להיות שותף לה", אומר מי שהיה בפברואר 2004 סא"ל ע', מקים ומפקד טייסת ה"סופה" הראשונה, כיום תא"ל עמיקם נורקין, ראש להק האוויר, שזוכר היטב את ההחלטות הראשונות וכמובן את הטיסה הראשונה.
"לאחר תהליך למידה מעמיק ועם לא מעט 'חוצפה ישראלית', לקחנו החלטה שלמחרת הגעת המטוסים כבר נתחיל לטוס אימונים. טסתי עם יובל הנווט ומפקד הכנף דאז, האלוף נמרוד שפר, טס יחד עם הנווט טל. ביצענו ניווט לאורך המדינה. לשם השוואה: במדינות אחרות שקולטות מטוסים לוקח שלושה, ארבעה חודשים עד שטסים. אנחנו החלטנו שהמטוסים נוחתים ולמחרת טסים אימונים. כדי לממש את זה נדרש הגף הטכני להגיע למיומנויות גבוהות מאוד. המצפן לכל התהליך הוא מבצעי, כמה שיותר מהר מרגע הנחיתה בארץ המטוס צריך להפוך למבצעי".
בטקס הקליטה לפני עשור, תחת שמיים אפורים בבסיס רמון, דיבר גם רא"ל (מיל') משה יעלון, הרמטכ"ל דאז ושר הבטחון כיום. "שני מטוסי ה'סופה' הללו הם כטיפות הגשם הראשונות", אמר. "מצפה לנו עוד דרך ארוכה בעסקה, אשר בסופה יהיו צה"ל וחיל־האוויר חזקים יותר ומוכנים יותר להגן על מדינת ישראל ותושביה".
מאז "הגשם" הגיע: עשרות רבות של מטוסי "סופה" נוספים נחתו בישראל, נקלטו בחיל־האוויר ומופעלים כיום במספר טייסות המהוות את חוט השדרה של מערך מטוסי הקרב בחיל־האוויר.

"סופה" קרבה ובאה
אחת המטרות החשובות שעמדו לנגד עיני צוות ההקמה של המערך, בראשו עמד תא"ל נורקין, הייתה איכות האנשים בטייסת החדשה. "הכי חשוב זה האנשים", הוא קובע גם כיום. "זה מה שמשפיע על תהליך הקמת הטייסת. אני רואה היום את האנשים הללו שגדלו להיות מפקדים בחיל־האוויר ואני רואה דברים ששמנו אז על השולחן ואיך אנשים מממשים את זה במקומות אחרים".
"אחרי שהורכב צוות ההקמה התחלנו לבנות את נהלי העבודה שלנו מאפס", משחזר רס"ן ליאור, סגן מפקד טייסת "הנגב", שהיה אז טייס סדיר שהצטרף לצוות. "האנשים שהרכיבו את צוות ההקמה הראשוני היו ותיקים יותר ופחות וכל אחד הביא את הערך המוסף שלו מהמקום ממנו בא ושאותו הכיר. נכון שמדובר בF־16־ אבל בעל מערכות חדשניות רבות שלא הכרנו אז. כיום, כל טייסת אחראית על נישה מסוימת במערך".
באותו יום חורפי בו נחתו שני המטוסים הראשונים, החל שינוי גדול בחיל־האוויר. "הפכנו להיות המערך המוביל של חיל־האוויר", פוסק סא"ל אמיר, מפקד טייסת "הנגב". "חיל־האוויר בנה מערך דו־מושבי מכיוון שהגיע להבנה שעבור המשימות המורכבות ביותר נדרשים שני אנשי צוות". עבודת צוות בתוך המטוס הפכה לרלוונטית מתמיד, אך גם עבודת הצוות בין טייסות המערך הייתה מאבני הדרך שהנחו את צוות ההקמה.

מערך אחד
"מערך ה'סופה' נבנה בצורה שיתופית מראשיתו וזו למעשה הייחודיות שלו כמערך ושל צורת ההקמה שלו מלכתחילה", אומר אל"ם אורי, מפקד בסיס רמון, בו שוכנות מספר טייסות "סופה".
"הטייסות עובדות יחד וכך נוצר מצב בו מערך שלם משקיע אנרגיה רבה בכל נושא שעומד על הפרק", כמות כוח־האדם שיכולה לקדם את הנושאים הרלוונטיים היא גדולה, כל טיסת מקדמת חלק משלה בצורה ממוקדת ומקצועית ולאחר מכן היא יכולה ליהנות ממה שיתר הטייסות מקדמות. זה הכוח העצום של המערך".
סא"ל אמיר: "מערך ה'סופה' הוא המערך הגדול והמתקדם ביותר של מטוסי קרב שקיים בחיל־האוויר. בתוך המארג הזה יצרנו שיתוף פעולה מלא בין מפקדי טייסות ה'סופה' ואנחנו מחלקים בינינו את האחריות על הפיתוחים הנדרשים למערך. כך, כל טייסת מהווה למעשה מוקד ידע במספר תחומים: מבצעיים, הדרכתיים או אמל"חיים. הטייסת לוקחת, בונה ומעגנת את הכל ואחר כך היא מפיצה את מה שלמדה בין יתר הטייסות".
ויש עוד יתרון. "כל הכלים שנרכשו בעסקה לפני עשור זהים" מדגיש אל"ם אורי. "העובדה הזו מאפשרת לנו ללמוד המון אחד מהשני וגם לעזור זה לזה בכל מה שדרוש. כך נבנה המערך מיומו הראשון וההשקפה הזו מסייעת לנו גם היום, עשר שנים מאוחר יותר".

ואף על פי כן
כל אחת מהטייסות מתמקצעת בתחום שונה דבר שנותן יתרון לכל המערך.
"עד כניסת הטק"א (טילי קרקע־אוויר) המדומה, היו יכולות האימון שלנו מול סוללות טק"א מוגבלות מאוד. ראשית, הצלחנו להתאמן מעט מאוד מול סוללות טק"א, בדרך כלל רק בסדנאות חייליות. מדובר במשאב יקר מאוד וקשה להשגה לסמ"טים שמכינים אימונים. שנית, הגענו למצב בו אנו מכירים את הסוללות היטב כמו גם את מיקומן ונקודות התורפה שלהן. היום נפתח בפנינו עידן חדש: מערכת טק"א מדומה שמאפשרת לנו לתכנן מגוון איומים עצום, תוך שאנו טסים מול מערך טק"א ממוחשב ומעניין פי כמה. בשל העובדה שמערכות המטוס פועלות כפי שהיו עובדות במצבי אמת, נוצר מצב שצוותי־האוויר מתרגלים אימון רלוונטי להם הרבה יותר".
טייסת "העטלף", גם היא מבסיס רמון, מביאה יכולות ייחודיות לשדה הקרב. "לא על הכל אפשר להרחיב", אומר סא"ל עומר, מפקד הטייסת, "רק בתקופה האחרונה הייתה הטייסת מעורבת במספר לא מבוטל של פעילויות. האויב פועל מתוך איזורים אורבניים, ומפעיל את האמל"ח שלו נגדנו ומסתלק. אנחנו מסתגלים ללחימה בה המטרות קיימות לפרקי זמן קצרים מאוד, מחדדים את יכולות הציד שלנו ואת היכולת להכות באויב מכל נקודה שבה יבחר לפעול. את התחום הזה מובילה הטייסת בחיל־האוויר".
הקרבה הגאוגרפית בין הטייסות בשילוב הדמיון במשימות המערכים יוצרת שיתוף פעולה חזק בין שתי הטייסות".
אז כל ה"סופות" אותו דבר או שיש מה שמייחד כל מסגרת? לרס"ן איתי מטייסת "האחת" יש תשובה: "המערך שלנו בנוי מטייסות המפעילות את אותה הפלטפורמה בדיוק. יש שיתוף פעולה עוצמתי ובמקביל אנו מקפידים לשמר את ייחודיות כל טייסת בתור יחידה לוחמת עצמאית אשר מביאה את מה שיש לה להציע: רמת טיסה, לכידות חברתית ורמת מובילים".

עשור של התעצמות
תא"ל נורקין נזכר בחלק מהיכולות שהביאה ה"סופה" לחיל־האוויר כבר לפני עשור. "מדובר במטוס ממשפחת ה־F־16 שלקח את המערך למקומות אחרים: טווחים, מכ"ם לילה, זיהוי מטרות, קסדות תצוגה עילית. כל החבילה הביאה מטוס שמרחיב מאוד את היכולות המבצעיות של חיל־האוויר".
כעת, על סיפו של העשור הבא, יש מי שמסתכלים כבר הלאה. "בפתח העשור השני של המערך המטוס רק הולך ומשתבח כי הוא מביא איתו הרבה מאוד יכולות שעתידות להיכנס בשנים הקרובות", מדגיש סא"ל אמיר. "מבחינת מערך ה'סופה', ניתן לראות בעשור השני עשור של התעצמות. אנחנו ממשיכים להסתכל על המערך הזה בתור מערך מוביל יחד עם מטוסי ה'רעם'".
"המטוס הזה סיים עם מחלות הילדות שלו'", מסכם אל"ם אורי. "כמו יתר מטוסי החיל, גם הוא התייצב. אנחנו יודעים מה יש לנו ביד ואיך להמשיך ולקדם אותו".
עשר שנים לאחר נחיתת הסופות בחיל ממשיכים להיות בקו הראשון של הטכנולוגיה, מטוסי ה"סופה" הם חלק משמעותי במשפחת מטוסי הקרב ותרומתם המבצעית תשפיע על החיל לעוד שני עשורים לפחות.

לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ כאן!

עוד באותו מדור

רק מחפש לפגוע

אחד מהאתגרים של שדה הקרב המודרני הן מטרות בעלות חתימה נמוכה וקצרה הנעלמות מייד לאחר הופעתן. בין הדרכים לפעול כנגד מטרות אלו נמצאת הפעלת "חימוש משוטט" או אמצעי לחימה הנמצא בזירה כל העת ויכול לעקוב, לאתר, להזרים מידע אחורה ובסופו של תהליך לפגוע במטרות קטנות או גדולות. בתעשייה האווירית מציגים דוגמה לאמצעי שכזה

תמונה של בז

חוץ מפצצות חכמות וטילים, תלויות מצלמות על הכנפיים ולצד תקיפת יעדי אויב והפלת מטוסים מבצעים גם צילום מגבהים שונים. טייסת "אבירי הזנב הכפול" מתל־נוף היא אמנם טייסת קרב, אבל לצד משימות התקיפה והיירוט שלה היא גם מצלמת מהאוויר בגבולות המדינה ומחוצה לה