בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 221 01/03/15
חילוצי מסוקים
קסדות המאה ה-21
כובשי השחקים

כתבות

מעל השטפון

עננים כבדים, רוחות עזות וגשם ללא הפסקה. אם חשבתם שעל הקרקע קשה להתמודד עם איתני החורף, באוויר הם הופכים לאתגר מורכב הרבה יותר ולכן מתרגלות טייסות מסוקי הסער חילוצי חורף בשיתוף יחידות החילוץ המרחביות ברחבי ישראל

נדב ברגר | צילום: הגר עמיבר

ה חורף כאן. הגשם השוטף בכמויות גדולות בפרקי זמן קצרים מביא עמו הצפות, שטפונות ונחלים גואים שתופסים לעיתים בהפתעה אזרחים או חיילים שנסחפים, נלכדים או נפצעים וזקוקים לפינוי מיידי באמצעות מסוקי צה"ל.
כשעל הקרקע כל גיחה מהבית למכולת הופכת למבצע, ברור כי באוויר הופך העניין מורכב הרבה יותר אבל בעוד שעבור מערך מטוסי הקרב מהווה שכבת העננים מדרגה שיש לדלג מעליה באלגנטיות, הרי שבמערך המסוקים רואים במזג־אוויר סוער משוכה של ממש.
כדי להבין את אתגרי החילוץ בין עננים, טיפות ונחלים, הצטרפנו לתרגיל חורפי בן יומיים עם טייסת "החרב המתהפכת" המפעילה מסוקי "ינשוף" (בלקהוק).

ממריאים בסערה
חודש נובמבר, ימי הגשם הראשונים של חורף 2014־2015 כבר מאחור, אך החודשים הסוערים עומדים בפתח. עשרות טייסים ומכונאים מוטסים מטייסת "החרב המתהפכת" מגיעים ליומיים של ריכוז מאמץ וגיחות רצופות המדמות כולן מטר כבד.
התרגיל בו לוקחים חלק בעיקר אנשי הצבות החירום והמילואים הוא רק נקודת הקצה בשרשרת ההכנה של אנשי הטייסת ומערך המסוקים כולו לקראת החורף.
סדרת ההכנה נפתחת ביום מרוכז אותו עובר כל איש צוות־אוויר בטייסת מאמני מסוקים וכטב"ם בבסיס פלמחים, במהלכו לומדים הטייסים על טיסה חורפית, נחשפים לאירועי הבטיחות הרלוונטיים ולמסקנות שעלו בעקבותיהם, מתעדכנים בשינויים בתורת הלחימה ומקבלים הדרכה על מערכות בטיחות ומשימה חדשות שהותקנו במסוקים. בהמשך "ממריאים" לגיחה במאמן במהלכה מדומים מצבים שונים של מתארי משימה חורפיים.
"התרגיל הוא השלב האחרון בסדרה ומאפשר לנו לרענן את מגוון המשימות והמתארים השונים בצורה מרוכזת כך שהצוותים יוצאים ממנו עם מקפצת ידע ומקצועיות נוספת לקראת הפעילות המבצעית במערכות הגשם הגדולות, שהיא הדבר המשמעותי", אומר רס"ן אמיר, סגן מפקד הטייסת. "לטוס בסימולאטור זה דבר אחד, אבל צריך לדעת לעשות את זה גם במסוק האמיתי. לדעת מה קורה אם המסוק נכנס בהפתעה למזג־אוויר קיצוני, מה הפעולות שצריך לבצע באופן מיידי וכיצד לסיים את המשימה בהצלחה על הצד הבטוח ביותר. חלק לא מבוטל מההכנה היא העניין המנטאלי, שהצוותים לא רק ידעו מה עליהם לעשות אלא גם יחוו את זה וידעו שהם מוכנים לכך במאה אחוז".

לנחות או לרחף?
הגשם הכבד מביא עמו על פי רוב תאונות דרכים קשות, מטיילים הנלכדים בשטפונות ואזרחים שנכלאים בשטחים מבודדים שלא ניתן להגיע אליהם. הדרך האווירית אליהם הופכת קשה הרבה יותר כשבשמיים יש עננות כבדה, רוחות עזות וגשם בלתי פוסק.
"בשונה ממסוקי הקרב, מטוסי הקרב ומטוסי התובלה, שיכולים לבצע את משימותיהם מגובה רב, המשימה שלי כטייס מסוקי סער תמיד תהיה לנחות או לרחף בגובה נמוך", מסביר סרן מ', שהוביל את התרגיל בטייסת.
העננים עלולים לתפוס את צוות המשימה בכל שלב, החל מההמראה ועד החזרה לטייסת, אך האתגר המשמעותי ביותר מתרחש ברגעים בהם מגיע המסוק לאזור הפינוי ועל הטייסים להנמיך את גובה הטיסה לצורך איסוף הפצועים.
כדי לעשות זאת במהלך סערה, לא פעם יהיה על הטייסים לנוע בתוך ענן או לנחות בשטח הררי מכוסה עננים בו נמצאים הפצועים וכאשר המסוק נכנס לענן, כל שניתן לראות מבעד לחלונות הוא גוש לבן שמסתיר את האופק.

המוד: ענן
"קיבלתי שאתם עם שני פצועים קשה מרסיסי פצמ"ר, זה נכון?", פונים הטייסים בקשר אל הכוחות הקרקעיים שמדמים את מבקשי החילוץ. "מה מצב העננים אצלכם?".
"עננות כבדה מעלי, לא רואים כלום בצדדים", מתקבלת התשובה.
כדי להגיע באופן המדויק, המהיר והבטוח ביותר לנקודת החילוץ, נעזר צוות המסוק בנתונים אותם מספק הכח הקרקעי. כדי לפלח את שכבת העננים, משתמשים טייסי חיל־האוויר בשתי שיטות עיקריות: הראשונה היא לאתר מעין "חור" בשכבת העננים באזור שאינו רחוק ממקום החילוץ, לטוס אליו ולהנמיך בתוכו את המסוק. משם ימשיך צוות המשימה אל מבקשי הפינוי, כשהמסוק טס בגובה נמוך מעל פני הקרקע, מתחת לשכבת העננים או מצדדיה.
השיטה השנייה, המכונה בעגה המקצועית "מערכת נחיתת מכשירים" היא הנמכת המסוק תוך חצייה אנכית של הענן בהסתמך על הנתונים שמספקים מכשירי המסוק. כך יכנס הטייס אל הענן מקצהו העליון וינמיך את המסוק עד שיצא מקצהו התחתון.
הסיכון בכל אחת מפעולות אלו גדול יחסית, כיוון שבמהלך ההנמכה והטיסה אל היעד מתקשים הטייסים לראות את האזור בו הם פועלים.

מחלצים ביחד
אחד משיתופי הפעולה ההדוקים והחשובים של טייסת "החרב המתהפכת" ושל מערך מסוקי הסער ככלל מתבצע עם יחידות החילוץ המרחביות של המשטרה. מדובר ב־12 יחידות שונות, מתוכן 10 יבשתיות ועוד שתיים של צוללנים, המורכבות ממתנדבים אזרחיים ואמונות על חילוץ ופינוי של מטיילים הזקוקים לעזרה בשל נפילה, התייבשות, איבוד הדרך או היסחפות בנחל. אנשי יחידות החילוץ מקבלים דיווח ממוקדי השליטה של המשטרה כאשר יש צורך בחילוץ, מקימים חפ"ק (חדר פיקוד קדמי) בשטח ומנסים לאתר את המטיילים ולהגיע אליהם.
בדרך כלל מצליחות היחידות לחלץ את המטיילים בצורה קרקעית, אך מדי פעם נדרש סיוע אווירי ועל כן לוקחות יחידות החילוץ חלק פעיל באימוני טייסות המסוקים. גם הפעם היה להן ייצוג נרחב של כ־100 מתנדבים מארבע יחידות שונות: ערד, עין גדי, הר הנגב וערבה.
"יש מספר מקרים בהם אבקש להזניק מסוק שיפנה את הפצועים", מפרט אורן אריאלי, סגן מפקד יחידת החילוץ ערד. "המקרה הראשון הוא שבר בעצמות גדולות יחסית כמו האגן, השוקיים והכתפיים, כיוון שחילוץ קרקעי באלונקה יביא לטלטולים רבים שעלולים לגרום נזק בלתי הפיך. המקרה השני הוא כשהפינוי דחוף במיוחד, כמו פגיעות ראש או חשש לפגיעה בעמוד השדרה והתרחיש השלישי הוא כשלא ניתן להגיע אל המחולצים מהקרקע כיוון שהם באיזור מצוקי מדי, עמוק מדי, בלב נחל זורם או מעברו השני".
לעתים עולים אנשי היחידה למסוקים במהלך פעילות חילוץ על־מנת לסייע לצוות המסוק באיתור הנעדרים ולכן, במהלך התרגיל, תרגלו אנשי יחידות החילוץ ואנשי צוות האוויר משימות האופייניות לתקופת החורף כמו סריקה משותפת מהאוויר אחר נעדרים והגעה אליהם או אל רכבים וטרקטורים שנסחפו בשטפון. לצורך התרגול הוצבו בנחלי הדרום כלי־רכב ולוחמי חטיבת הנח"ל שדימו את הנסחפים. יש לזכור כי מדי חורף הופכים תרגילים אלה למשימות מבצעיות, כשחילוצים משותפים מתוך נחלים ושטפונות מתקיימים ברחבי ישראל.

משימה משותפת
"החלק הראשון בתהליך הוא התדריך ויצירת השפה המשותפת, כשכל אימון כזה מסייע לנו לבנות אותה ולתרגל את שיתוף הפעולה לקראת גיחה מבצעית", מסביר רס"ן אמיר. "אנשי יחידת החילוץ ידעו בדרך כלל טוב יותר מה אנחנו צריכים לחפש ובמה להתמקד: איך ייראו המטיילים, איזה בגדים ילבשו או באילו אזורים סביר להניח שיהיו. השלב השני הוא הטיסה עצמה, בה יש להם את המקום להנחות אותנו ולהוביל את המשימה, כי היא משותפת לחלוטין. זה המקום שלהם להגיד לנו אם אנחנו טסים מהר מדי או נמוך מדי".
אריאלי מצטרף: "במסוק אנחנו שוכחים מי מגיע מאיפה ופשוט עובדים כצוות אחד".
בחמש השנים האחרונות הלך והתהדק הקשר בין יחידות החילוץ והטייסות השונות, כך מעידים שני הצדדים.
"בעבר היה נדרש לאשר כל חילוץ אווירי בדרגים גבוהים והיה לוקח הרבה מאוד זמן מרגע הקריאה ועד שהמסוק היה ממריא בפועל", מספר פטר שני, ממקימי יחידת החילוץ ערבה בשנת 1991. "היום אנחנו יכולים לדבר באופן ישיר עם הטייסת עצמה ומספיקה בקשה של סגן מפקד היחידה כדי להזניק מסוק. הקשר הזה מבוסס על אמון הדדי והבנה אחד של צרכי השני. אנחנו יודעים כמה עולה להזניק מסוק ובחיל־האוויר יודעים שלא נקרא להם למשימה שאנחנו יכולים לבצע לבד, אלא רק אם אין לנו ברירה אחרת". התרגול, כך מתברר, אפקטיבי גם לאחר שנים רבות של נסיון מבצעי. רס"ן רן, המשרת בטייסת מזה כ־20 שנים, מעיד כי הוא למד באילו מצבים הוא מפריע ליחידות החילוץ לבצע את עבודתן בעת שהוא מנסה דווקא לסייע.
"העובדה שבזמן שאני טס באזור הפינוי אני עלול לגרום לכך שיעופו עליהם אבנים או חול הייתה פחות משמעותית בתודעה שלי עד כה, כך שחשוב לקיים את האימונים המשותפים כדי להבין כיצד כל צד יכול להפוך את שיתוף הפעולה ליעיל יותר", הוא מסביר.

זמן אמת רטוב
ימי החורף הסוערים בשבועות לאחר התרגיל הביאו את אנשי הטייסת להתמודד עם האתגרים אליהם התכוננו, הפעם "על רטוב".
ביום ראשון ה־14 בדצמבר בסביבות השעה 6:30 בבוקר, הוזנקו רס"ן יואב ורס"ן הדר לכביש 90 בסמוך ליישוב ברוש שבבקעה בשל תאונת דרכים קשה בין משאית לרכב מסחרי. שניים נהרגו וחמישה פצועים קשה נלכדו ברכבים. למקום הוזנק גם מסוק "יסעור" מטייסת "דורסי הלילה".
"מהרגע בו יצאנו מהטייסת ירד גשם במהלך כל הטיסה, כשהאתגר המרכזי היה להבין איך אפשר להגיע ליעד וכיצד ניתן להמשיך ממנו לבית־חולים לאחר מכן", מספר רס"ן יואב. "כשאתה טס בגובה נמוך אתה עלול להתנגש בקרקע וכשאתה טס בתוך ענן אתה נמצא במצב של חוסר וודאות". צוות המסוק טס בתוך העננים כ־25 דקות שהיו רצופות בדיווחים שסיפקה יחידת המטאורולוגיה החילית והועברו לצוות מתאי השליטה.
"לפני ההגעה ליעד הכנו את עצמו לבצע נחיתת מכשירים בדומה לתרגולים שביצענו במהלך האימונים, אך כשהגענו למקום עצמו, הצלחנו לאתר נקודה ללא עננות בה אפשר להנמיך מהר יותר בעזרת הראייה", ממשיך רס"ן יואב.
במהלך הטיסה מאזור התאונה לבית־החולים בלינסון, כששני פצועים נמצאים בבטן המסוק, נעשה שימוש בכלי שהוכן מספר שבועות קודם לכן: אנשי הטייסת תכננו מבעוד מועד נתיבי טיסה נמוכים העוברים בנחלים או באזורים נמוכים אחרים, בהם יוכלו לטוס במצבי עננות. במהלך הטיסה עצמה, מספר רס"ן יואב, הבחינו הטייסים כי רק בנתיב בו טסו ניתן היה לחצות את האזור.
"כשנחתנו בבית־החולים המסוק היה מלא בבוץ כתוצאה מהגשם, כמו ג'יפ שחוזר מטיול שטח. כל כשירויות הטיסה והאמצעים שבנינו בשבועות קודם לכן השתלבו לכדי אירוע מבצעי והוכיחו את עצמם ברגע שאליו הם נועדו", מסכם רס"ן יואב.

לרכישת מנוי לבטאון חיל-האוויר לחץ כאן!

עוד באותו מדור

סודות ויסודות

מטוסי "אדיר" (F-35I) ראשונים עתידים לנחות בבסיס נבטים בעוד כשנתיים ועד אז עובדים במרץ רב במנהלת תשתיות "אדיר" ובמחלקת הנדסת תשתיות ובינוי ומקימים את המבנים שיאכלסו את הדיירים החדשים. כל הפעילות מתנהלת תחת מעטה סודיות הנדרש מעצם הגעתו של המטוס החמקן הראשון של חיל־האוויר

לטוס לבד

טייס שמטיס מטוס קרב חד–מושבי ניצב בפני אתגרים רבים: מקבלת המשימה וההמראה, עבור בביצוע המשימה וכלה בנחיתה, הוא מתמודד לבדו עם כל האתגרים והקשיים כשהוא יודע שהאחריות להצלחת המשימה מוטלת רק על כתפיו. כמה טייסים כאלו מנסים להסביר איזה תכונות צריך כדי להיות טייס חד (מושבי)