בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 244 01/12/18
תפקיד הרמשל"ט
בסיס רמון
סיכום 2018

כתבות

שאגת הכפיר

הוא מטוס הקרב הישראלי הראשון וגם היום, יותר מארבעה עשורים וחצי מאז המריא לטיסת הבכורה, הוא משרת בחילות–אוויר מסביב לעולם. מטוסי “כפיר" מתוצרת התעשייה האווירית טסים בחיל–האוויר הקולומביאני והשדרוג שעברו הפך אותם למכונות מלחמה מן השורה הראשונה

כתב וצילם יששכר רואס

בשנת 1988 מכרה התעשייה האווירית תשעה מטוסי כפיר C7 לקולומביה אשר הוצבו בבסיס פלנקרו השוכן בעומק הג'ונגל הקולומביאני על גדות נהר המגדלנה החוצה את הרי האנדים. טייסת הכפיר נחשבת לחוד החנית של חיל-האוויר הקולומביאני ולכן הבסיס שמור במיוחד.

מטוסי הכפיר משרתים בטייסת 111 שהוקמה עם הגעתם ובשנת 2009 עברו השבחה נוספת לרמת כפיר C10. במהלך השנים נרכשו מהתעשייה האווירית 15 מטוסים נוספים מה שהביא את סד"כ הכפיר הקולומביאנים ל-24 מטוסים.

במסגרת השדרוג הותקנו בכפירים מכ"ם מתקדם המיוצר על-ידי חברת "אלתא" וטילי אוויר-אוויר מונחי מכ"ם מדגם "דרבי", כמו גם טילי אוויר-אוויר מונחי חום מדגם "פיתון 5". הטייסים הקולומביאנים עושים שימוש בקסדות "תק"ע" המיוצרות ע"י חברת "אלביט".

הטייסים הקולומביאנים קיבלו הדרכה צמודה על מערכות הנשק החדשות שהוכנסו לשימוש ממדריכים של התעשייה האווירית, כמו גם הדרכה של טייסי קרב אמריקאיים במשך שנתיים. הדרכה זו הסתיימה בהשתתפות הטייסת בתרגיל "רד פלאג" בשנת 2012 שהביא את יכולות הטייסת לידי מיצוי.

ביקרתי בבסיס פלנקרו הנמצא כחמש שעות נסיעה מבוגוטה, בירת קולומביה, כדי לראות מקרוב את טייסת הכפירים בפעולה. בניגוד לבוגוטה, השוכנת על רכס האנדים הקריר ברוב ימות השנה, החום בבסיס מעיק והטמפרטורה מגיעה ל-40 מעלות ו-100% לחות ברוב ימות השנה. כשאני נוחת בבסיס אני נזכר בביקור האחרון שלי בטקסס ונזכר באזהרת הטייס האמריקאי לגבי הטיסה בעומס חום קיצוני.

בטייסת אני פוגש תרבות ייחודית. הטייסים הקולומביאנים הוותיקים יותר עוד זכו להדרכה מצד טייסי הפרויקט של התעשייה האווירית כך שתרבות התחקיר של חיל-האוויר הישראלי בולטת לעין. חדרי התחקור והמאמן (סימולאטור) כולם תוצרת ישראל. כיתוב בעברית נמצא על מאמן הכפיר ואני מרגיש ממש בבית. יש גם גינונים אמריקאיים שהחדירו טייסים מלווים מחיל-האוויר האמריקאי כמו כינויים לכל טייס כפיר ומועדון טייסת מפואר.

מתכוננים
הטייסת חזרה רק לפני חודש מתרגיל "רד פלאג" נוסף והטייסים מספרים בגאווה איך הרשימו את חיל-האוויר האמריקאי ביכולותיהם המגוונות הטמונות בחימוש הישראלי המתקדם. מטוסי הכפיר ביצעו תקיפות קרקע בעזרת פצצות "ספייס" המכונות "ברד קל" בחיל-האוויר. לדברי הקולומביאנים, אנשי חיל-האוויר האמריקאי התרשמו עמוקות מכך שפלטפורמה הנחשבת מיושנת עבורם, מבצעת משימות באותה רמה ואף יותר בעזרת מערכות ליבה ישראליות של המטוס.

הגעתי במטוס התדלוק מבוגוטה והלו"ז שלי צפוף. את פני מקבל רס"ן אלכס "ז'אק" מרטינז הדובר אנגלית שוטפת ומונה להיות איש הקשר שלי עם הטייסת לאורך ההכנות המקדימות. המטרה של הגעת המתדלק כפולה ואף משולשת: ביום המחרת מתוכנן מטס צילום אותו אני אמור לנהל למשך כ-20 דקות כאשר לפני צילומי האוויר, אמורים שני טייסי כפיר חדשים לבצע משימת תדלוק בפעם הראשונה.

כל הטייסים כולל טייסי המתדלק ואני יושבים לתדריך מקדים ארוך על-מנת לבצע תיאום ציפיות וכמו במקרים רבים אחרים, מתקיים פיריט צילום בצמוד לפיריט אימון על-מנת לייעל את ההליך.

מטוס 767 המתדלק המכונה "יופיטר" עבר הסבה למטוס תדלוק במפעלי "בדק" בתעשייה האווירית בישראל. במהלך הטיסה לבסיס אני מגלה כי "הורוס", אחד הטייסים של המתדלק, היה טייס כפיר בעבר ועקב קידומו לדרגת סגן אלוף ומעבר לתפקיד מטה הוא משלים שעות טיסה כטייס 767.

שובר הקרח
התדריך מחולק כמו תמיד למשימה המבצעית ולחלק הצילום ומתבצע באנגלית בשל נוכחותי, כשהטייסים שחזרו מחודשיים בארה"ב כמשתתפי "רד פלאג" רגילים לביצוע בשפה זו. התדריך מתמקד בנהלי הבטיחות של טיסה מסביב למתדלק, מקרים ותגובות ונהלי חירום.

הכפיר מתדלק בשיטת הסל, בדומה למסוקי היסעור הטסים בחיל-האוויר. במטוס יש מוט תדלוק והטייס צריך להכניסו אל תוך הסל של המטוס המתדלק, כאשר אחת הסכנות העיקריות בשיטה זו היא שאיבת הסל לכונס המנוע של הכפיר.

בתדריך אני מגלה שמי שמטיס אותי הוא "ז'אק" שגם יהיה המדריך של אחד הטייסים הצעירים שכינויו "בלאקג'אק" העובר הסמכת תדלוק. במהלך התדריך אני נשאל לגבי מידת הסרבל שלי ועונה: 54. הקולומביאנים מסתכלים עלי בפליאה ואז אני מוסיף "אל גורדיטו" (השמן) וכולם מתפקעים מצחוק. שברתי את הקרח.
למחרת אני
עובר מערך שיעורים על מטוס הכפיר ונהלי ההפלטה ויציאת החירום ממנו בדומה מאוד למה שחוויתי בחיל-האוויר וחיל-הים האמריקאים ואני חוזר בראשי כל הזמן על מקרים ותגובות תוך שהטייס ואני חוזרים על הביטוי במידה ונצטרך לנטוש.

בניגוד למטוסים האמריקאים בהם יכול הטייס להפעיל את שני כסאות המפלט, הרי שבכפיר הדו-מושבי הנווט יכול רק לפלוט את עצמו. זאת ועוד: הנווט חייב לפלוט את עצמו לפני הטייס כדי שרקטות כסאו של הטייס לא ישרפו את מושב הנווט.

עניין זה דורש תשומת לב מיוחדת ביני לבין הטייס. ז'אק ואני חוזרים ומתדרכים כל אפשרות של מקרים ותגובות. במידה ויווצר מצב חירום באוויר, יש סיכוי טוב שנוכל לדבר אחד עם השני ואז יקרא הטייס לנטישה ויספור עד 3. אם לא יצאתי עד 3 ינטוש "ז'אק" גם אם לא נטשתי. במידה ומצב החירום יתרחש בהמראה או נחיתה לא תהיה ספירה אלא רק קריאת לנטישה ואז יש צורך להגיב במהירות ולקוות לטוב.

היכון, קפוץ
הטיסה של מבנה הכפיר והמתדלק מתוכננת לשעות אחה"צ המאוחרות. בהמשך אגלה כי מדובר בשעות הבודדות ביום בהן ניתן לטוס ללא בעיות מזג-אוויר חמורות מכיוון שזה פרק זמן קבוע בו לא יורד מבול והעננות מתפזרת מעט.

אנחנו מתלבשים בטייסת ואני מגלה שקסדות תק"ע של הקולומביאנים המהוות יתרון לכל טייס, דווקא מפריעות לצלם כמוני. מתחילים לחפש לי קסדה אצל טייסי בית-הספר לטיסה הנמצא בסמוך וכעבור רבע שעה מוצאים קסדה מתאימה. זהו, אפשר לצאת.

אנו יוצאים לליין הכפיר. "ז'אק" כבר בעל וותק של כמעט שמונה שנים כטייס כפיר וכקולומביאני טיפוסי הוא מסביר פנים ומחייך כמעט תמיד. אבל אין לטעות, הרצינות שלו תהומית והוא מעביר לי כל הסבר וכל נוהל באנגלית ומבקש לוודא שהכל מובן. טיסה קרבית היא עסק רציני וחיל-האוויר הקולומביאני אינו שונה בנושא הזה מהאמריקאים או הישראלים.

נסיעה קצרה מהטייסת לליין הכפיר, "ז'אק" חותם על המטוס אצל אנשי הגף הטכני ולוקח אותי לתדריך קוקפיט.

ז'אק נותן לי תדריך קצר בתא ומראה אילו מפסקים עלי להפעיל בהתנעה, "רק" 10-15 מפסקים ואני מתפלל לא לעשות פאדיחות.

תא הטייס של הכפיר קטן מאוד ביחס למטוסי קרב אמריקאים, אין הרבה מקום לזוז, עובדה המקשה גם על היכולת שלי לצלם זוויות מסוימות, אך על זה אני בטוח שאפשר להתגבר. לפתע ז'אק אומר לי: "עכשיו נעשה תרגולת פינוי מהמטוס על הקרקע. כשאני אגיד ‘צא', אתה תיתלה ממוט התדלוק ותקפוץ למטה".
לרגע אני חושב שהוא צוחק עלי, אבל הוא רציני ורוצה לראות שאצליח להתנתק במהירות במקרה ותהיה תקלה על הקרקע. על פי פקודתו אני מנתק עצמי מכסא המפלט, מטפס על מוט התדלוק וקופץ למטה. עוד חוויה לאוסף.

אחר כך אני חוזר לתא האחורי, איש צוות הטכני עוזר לי להיקשר, קסדה על הראש, מוודא קשר פנים, הכל תקין. הצוות מוסר לי את המצלמה ואני מוכן. ז'אק מתחיל בהרמת מפסקים כאשר את חלקם הוא מורה לי להרים תוך שהוא מכוון אותי אל עבר כל מפסק. אני מרים את כולם בזריזות ומבלי לטעות וכעת אני ממש גאה בעצמי. חופה יורדת, והנה אנחנו מניעים.

זמן צילום
השריקה המובהקת של מנוע J79 אמריקאי והכפיר מתעורר. המטוס מרגיש חי, רועד והתחושה היא שעוד שנייה הוא מזנק מעל הצ'וקים. אני מתבקש לשלוף פינים ולהרים ידיים והנה יוצאים לדרך. ז'אק שואל אם אני בסדר, אין מה להגיד, אני מתרגש.

אנחנו מתוכננים להמריא לאחר "יופיטר", מטוס התדלוק ולאחר שהוא עולה לאוויר אנחנו עולים ומתיישרים על המסלול, "בלאקג'אק" טייס הכפיר הצעיר, מתיישר לידינו. ז'אק שואל "מוכן?" "נולדתי מוכן" אני עונה ואז תחושה של בעיטה קטנה בישבן ואנחנו דוהרים על המסלול של פלנקרו המוקף ירוק עד של הג'ונגל הקולומביאני, מנתקים ואנחנו באוויר.

הדבר הראשון אליו אני שם לב היא הטיסה "החלקה" של הכפיר. בניגוד למטוס T-38 עליו טסתי לפני כמה חודשים, הכפיר יציב מאוד באוויר, פונה באלגנטיות ומעניק תענוג של הרגשה. אנחנו מטפסים לגובה, "בלאקג'אק" מצטרף אלינו ואז אנחנו פונים יחד אל עבר המתדלק.

לאחר כעשר דקות טיסה אנחנו מתייצבים ליד "יופיטר" ובלאקג'אק מנסה להתחבר במשך זמן המרגיש כנצח. ז'אק נותן מילות עצה ועידוד משום שמדובר בשלב מסוכן אותו מבצע טייס לא מנוסה. ז'אק ממשיך להרגיע את טייס הכפיר הצעיר עד שהוא מתחבר בהצלחה. זה צעד חשוב כי אנחנו זקוקים לדלק לצורך החלק השני המתוכנן למטס - הצילומים.

זוג כפירים נוסף מצטרף אלינו ואנחנו מצטלמים בכמה זוויות עם "יופיטר". לאחר מכן אנחנו ממשיכים בתכנית הצילום. אני מכוון את שלושת הכפירים במבנה דרך ז'אק ולפי התכנית מתארגנים מצטלמים וחוזר חלילה.

אנחנו טסים בשעות הדמדומים מעל הנוף הקולומביאני המדהים כאשר הרי האנדים ברקע ונהר המגדלנה מחזיר את קרני האור בשקיעה.

לאחר כ-20 דקות של צילומים אנו גולשים לנחיתה חלקה במסלול האפור הבודד של פלנקרו כשכבר מתחיל להחשיך על הקרקע. הכפיר מסיע לאיטו וז'אק שואל אם יש תוצאות.

"בוודאי" אני עונה. תמונות אלו יופיעו בהמשך בדפים הרשמיים של חיל-האוויר הקולומביאני במשך שבועות וחודשים והכל, מהמטוסים ועד הצלם, תוצרת כחול לבן.

עוד באותו מדור

שב ממעמקים

בתום 56 שנים ו–12 מבצעי חיפוש, נמצאו שרידיו של הטייס הנעדר סגן יקיר נווה ז"ל, טייס קרב אשר שימש כמדריך בבית ֿהספר לטיסה ומטוסו התרסק בכנרת במהלך טיסת אימון שגרתית בשנת 1962
יצחק זמיר | צילום: זיו קורן

דבר המערכת

מה משותף לשופט בית המשפט העליון, היסטוריונית, נווטת קרב, כתבת תחקירים ועורך? כולם שירתו בבטאון חיל ֿהאוויר בתקופות שונות וסיקרו את השגרה היומיומית ואת רגעיו הגדולים של החיל. לציון 70 לבטאון חיל ֿהאוויר, תפסנו לשיחה חלק מהאנשים שעושים עבורכם את מגזין התעופה של ישראל כבר שבעה עשורים